סיעוד לקשישים בשיבה טובה

סיעוד לקשישים, זכות ולא חסד

לא מזמן התפרסמה כתבה בעיתון שמציעה לכבד את הקשישים ולהעניק סיעוד לקשישים שבינינו ולא לראות בהם ובהן עול חברתי, על מנת שכאשר אנחנו נהפוך לקשישים וקשישות בעצמינו, לא נרגיש ברע על עצמינו ונוכל להזדקן בכבוד. זו עצה נחמדה, אך לתת סיעוד לקשישים , ביחד עם הערכה וכבוד, אינו צריך להגיע רק מסיבות פרגמטיות לקראת הזדקנותינו בשיבה טובה. סיעוד לקשישים הוא זכות ולא חסד, והוא חלק מראייתם כחלק אינטגרלי בחברה. סיעוד לקשישים הוא חלק מהתפיסה שתהליך ההזדקנות הינו תהליך טבעי שיש לתת לו מקום בחברה, וגם סיעוד לקשישים מאפשר את השתלבותם בחברה באופן תומך, הן להם והן לחברה אליה הם משתייכים, בכבוד.

סיעוד לקשישים, כי כולנו צריכים עזרה לפעמים

כמו שלהביא ילדים לעולם כדי שיטפלו בנו בבגרותינו, זו סיבה מפוקפקת למדי, כך גם לייצר מערכת סיעוד לקשישים רק כדי שהיא תהיה שם בשבילנו, היא לא הסיבה החברתית העיקרית. סיעוד לקשישים מייצר חברה שמכילה את כולנו, לא מדירה ולא קובעת מי תקין, נורמלי וראוי, כי ביננו, אף אחד מאיתנו לא יצליח להיכלל בהגדרה הזאת, כי כולנו צריכים עזרה לפעמים.